איך לתאר את המומחיות שלך באופן אמין

מצב הקורא

אתם מכירים את התחום שלכם היטב, ורוצים שגם חברים אחרים יֵדעו זאת. אבל לכתוב על מומחיות זה מביך. אם תמעיטו בערכה, אף אחד לא ידע לפנות אליכם. אם תגזימו, אנשים יפסיקו להאמין למה שאתם אומרים, או שיפנו אליכם בשאלות שאתם לא יכולים לענות עליהן היטב.

הרעיון המרכזי

מומחיות אמינה היא מומחיות ספציפית. היא מציינת את הבעיות שעבדתם עליהן, את התפקיד שמילאתם ואת התנאים שבהם הניסיון שלכם תקף. כשאתם גם אומרים היכן הידע שלכם נגמר, הקוראים נותנים אמון בכל השאר, והם יכולים לשפוט אם אתם האדם הנכון לשאלה שלהם.

צעדים מעשיים

1. בחרו תחום מומחיות. בחרו תחום אחד או שניים שבהם תשמחו לקבל שאלות, ולא כל נושא שנגעתם בו. "תמחור לתוכנה B2B" הוא תחום שאפשר להשתמש בו. "אסטרטגיה" רחב מדי, ואינו עוזר לאיש להחליט אם לפנות אליכם. אם יש לכם כמה תחומים, תארו את זה שהכי רלוונטי לאנשים שיקראו את התיאור ראשונים.
2. זהו ניסיון שתומך בתחום. רשמו את המצבים הספציפיים שלימדו אתכם את מה שאתם יודעים: פרויקטים, החלטות, בעיות חוזרות, תפקידים. לכל אחד ציינו את ההקשר. תעשייה, גודל החברה, אזור ושלב ההתפתחות כולם חשובים, כי ניסיון בסטארטאפ של 40 עובדים וניסיון בארגון גלובלי כמעט אף פעם לא עוברים כמות שהם מזה לזה. בחרו שתי דוגמאות או שלוש שמייצגות בצורה הטובה ביותר את המומחיות שאתם טוענים לה.

• מבחן שימושי: האם תוכלו לדבר על כל דוגמה במשך עשר דקות, כולל על מה שהשתבש? אם תוכלו לתאר אותה רק ברמה כללית, ייתכן שהיא תומכת בטענה רחבה יותר ממה שהניסיון שלכם מצדיק. דוגמאות עדכניות נושאות בדרך כלל משקל רב יותר מישנות, כי בתחומים רבים הפרקטיקה משתנה עם הזמן.

1. תארו תוצאות במדויק. אמרו מה קרה ומה היה חלקכם. "הובלתי את סקירת התמחור" ו"הייתי חלק מהצוות שסקר את התמחור" מתארים תפקידים שונים; השתמשו במה שנכון. אם לתוצאה היו סיבות רבות, ציינו זאת. אם אינכם יכולים לשתף מספרים בגלל סודיות, תארו את הכיוון ואת ההיקף במונחים כלליים ולא המציאו דיוק.

• הימנעו ממילים שטוענות ליותר ממה שאתם יכולים להראות, כמו "מוכח", "ברמה עולמית" או "שינה מהיסוד". הן מבקשות מהקורא להאמין לכם על המילה. תיאור פשוט של מה שעשיתם ושל מה שהשתנה מאפשר לקורא להגיע למסקנה בעצמו, וזה משכנע יותר.

1. ציינו גבולות. כתבו מה אינכם יודעים, או יודעים רק מצד שני. "עבדתי בעיקר עם תמחור מבוסס מנויים, ויש לי ניסיון מועט במודלים מבוססי שימוש" חוסך לקורא לשאול שאלה לא נכונה. גבולות כוללים גם דברים שאינכם מוסמכים לתת, כמו ייעוץ משפטי, מיסויי או רפואי.

• ציון גבולות עלול להרגיש כמו החלשה של הטיעון שלכם. בפועל זה עושה את ההפך. קוראים נוטים לתת אמון בתיאור שמודה במגבלות, והשאלות שתקבלו יתאימו יותר למה שאתם באמת יודעים.

1. התאימו לפרופיל. הפכו את הרשימות שלכם לשלושה או ארבעה משפטים: התחום, הניסיון שמאחוריו, הערה כנה על מגבלותיו, ואילו סוגי שאלות אתם מקבלים בברכה. את הגרסה הארוכה שמרו לשיחות שבהן מישהו רוצה פרטים.

• קראו את הגרסה הקצרה כפי שהיה קורא אותה זר. האם הוא יכול להבין על מה לשאול אתכם ועל מה לא? אם התיאור היה מתאים לעשרות אנשים אחרים בתחום שלכם, הוסיפו פרט ספציפי אחד שרק הניסיון שלכם כולל.

דוגמה מעובדת

דוגמה בדיונית

לפני

אחרי

הגרסה השנייה ארוכה יותר, אבל כל משפט בה עוזר לקורא. הוא יודע את ההקשר, את התפקיד, את המגבלות ואת סוגי השאלות שכדאי להביא. מייסד שמתכנן העלאת מחיר ראשונה יכול לראות מיד שכדאי לפנות לאדם הזה. מי שמתכנן תמחור לאפליקציית צרכנים יכול לראות שכנראה עליו לחפש במקום אחר, וכך נחסך זמן לשני הצדדים.

גבולות

• אל תציגו כשלכם תוצאות ששייכות לצוות, ואל תעגלו כלפי מעלה את התפקיד שלכם.
• הניחו בצד פרטים סודיים של לקוחות ומעסיקים, כולל שמות, מספרים ועבודה שטרם הוכרזה.
• תארים ותפקידים יכולים לתמוך בתיאור, אבל הם לא מחליפים את הצורך לומר מה עשיתם בפועל.
• עדכנו את התיאור כשהעבודה שלכם משתנה. מומחיות שלא השתמשתם בה שנים עשויה כבר לא לשקף את הפרקטיקה העדכנית.

פעולה אחת לניסיון עם עמית מקצועי

כתבו את תיאור המומחיות שלכם לפי חמשת הצעדים, ואז שאלו עמית שעבד איתכם: "האם יש כאן משהו מוגזם או חסר?" תקנו לפי מה שיאמר.

שאלה לדיון

כשאתם קוראים תיאור של מומחיות של מישהו, מה גורם לכם לתת בו אמון?