לפנות מקום לחוויית חיים שונה

מצב הקורא

עמית מבקש ממך עצה, ואתה משתף במה שעבד אצלך. הוא מהנהן, אבל אתה מרגיש שזה לא ממש מתאים. במצבו יש אחריות, משאבים או חוויות שונים משלך, ועצה שמבוססת על הדרך שלך אולי אינה מעשית עבורו.

הרעיון המרכזי

עמיתים עשויים לפרש מצבים מקצועיים דרך חוויות שונות משלך. שאל על ההקשר שלהם, והימנע מלהציג את הדרך שלך כסטנדרט שכולם צריכים ללכת בו.

צעדים מעשיים

השתמשו בצעדי ההרהור האלה לפני מתן עצה או נקודת מבט ואחריו.

1. הכירו בהבדלים. לפני שאתה נותן עצה, זכור שהניסיון שלך הוא דרך אחת מתוך רבות. ההבדלים יכולים לכלול שלב בקריירה, תעשייה, מיקום, אחריות טיפולית, נסיבות כלכליות, בריאות או ההזדמנויות שהיו לכל אחד מכם. שאל את עצמך: מה עשוי להיות שונה במצבו של האדם הזה? אילו יתרונות או מגבלות עיצבו את הדרך שלי?
2. הזמינו הקשר. שאל שאלות שיעזרו לך להבין את הנסיבות שלו: "מה יקל או יקשה עליך בזה?" או "עם אילו מגבלות אתה מתמודד?" תן לו לבחור מה לשתף. שאל את עצמך: האם שאלתי מספיק כדי להבין את מצבו לפני שהגבתי?
3. הימנעו מעצות אוניברסליות. הצג את נקודת המבט שלך כחוויה אחת ולא ככלל: "במקרה שלי, מה שעזר היה..." ולא "מה שאתה צריך לעשות הוא...". הימנע מההנחה שמה שעבד אצלך יעבוד גם אצלו. שאל את עצמך: האם אני משתף בניסיון שלי, או אומר לו מה לעשות?
4. בדקו הבנה. אחרי ששיתפת, בדוק אם נקודת המבט שלך מתאימה: "האם זה רלוונטי למצב שלך, או שהוא שונה?" הקשב לתשובה והתאם. שאל את עצמך: האם התגובה שלו הראתה שהעצה שלי פספסה משהו?
5. הרהרו. אחרי השיחה, חשוב על מה שלמדת מנקודת המבט שלו. שאל את עצמך: מה למדתי על האופן שבו נסיבות מעצבות בחירות מקצועיות? איך זה עשוי לשנות את האופן שבו אתן עצות בפעם הבאה?

דוגמה מעשית

דוגמה בדיונית

האנשים והפרטים מומצאים כדי להמחיש גישה. הדוגמה אינה מדווחת על תוצאות.

רוזה, מנהלת בכירה, נשאלת על ידי עמית, קוואסי, איך לבלוט לקראת קידום. האינסטינקט שלה הוא להמליץ להתנדב לפרויקטים בעלי חשיפה גבוהה, מה שעבד אצלה. לפני שהיא עונה, היא מהרהרת בכך שמצבה היה שונה: באותה תקופה לא הייתה לה אחריות טיפולית והיא יכלה לעבוד עד מאוחר באופן קבוע. היא שואלת את קוואסי עם אילו מגבלות הוא מתמודד. הוא מסביר שהוא יוצא מדי יום בחמש כדי לטפל באחד מהוריו. רוזה משתפת בניסיון שלה כגישה אחת, ואז שואלת איך הוא יכול להפוך את עבודתו לגלויה במסגרת השעות שלו. יחד הם מזהים אפשרות: להציג את תוצאות הצוות שלו בסקירת ההנהלה החודשית. לאחר מכן רוזה מציינת לעצמה שהעצה המקורית שלה הייתה מניחה שיש לו זמן שלא עמד לרשותו.

כלי נלווה: תרגיל לקיחת פרספקטיבה

לפני מתן העצה:

שאלות לשאול אותו:

• "עם אילו מגבלות אתה מתמודד?"
• "מה יקל או יקשה עליך בזה?"
• "האם זה מתאים למצב שלך, או שהוא שונה?"

אחרי השיחה:

גבולות

• אל תשאל על נסיבות אישיות אלא אם הן רלוונטיות והאדם מרגיש בנוח לשתף.
• הכרה בהבדלים אינה אומרת שהניסיון שלך חסר ערך. היא אומרת שיש להציע אותו בתשומת לב.
• חלק מההבדלים משקפים אי-שוויון רחב יותר. עצה לבדה אינה יכולה לפתור חסמים מבניים, ומותר להודות בכך.

פעולה לחבר/ה

שאל כיצד ההקשר של האדם האחר משנה את מה שמעשי עבורו. תן לתשובתו לעצב מחדש את העצה שלך, ולא לחזור על מה שעבד אצלך.

שאלה לדיון

מהי עצה קריירה שעבדה אצל מישהו אחר אבל לא התאימה לנסיבות שלך?