הסיטואציה
עמית לא עשה משהו שקיוויתם שיעשה. אולי לא נתן קרדיט לרעיון שלכם, לא הגיב להיכרות שיזמתם או לא עזר בפרויקט כפי שציפיתם. אתם מרגישים תסכול, והתחושה לא חולפת. לפני שפועלים על פיה, כדאי להבין איזה סוג של תסכול זה.
הרעיון המרכזי
תקווה שלא התממשה וציפייה שלא נאמרה בקול עשויות לדרוש תגובות שונות. כדאי לבחון מה ציפיתם שיקרה, מה סוכם בפועל ואיזו שיחה תועיל. אכזבה מתקווה לפעמים רק צריכה להיות מוכרת ומוכלת. טינה על ציפייה שמעולם לא הוצגה עשויה לדרוש שיחה, או שינוי באופן שבו אתם מגבשים הסכמות.
צעדים מעשיים
- תארו את האירוע. כתבו מה קרה, בצורה נייטרלית ככל האפשר. הישארו בעובדות שניתן לראות: מה נאמר או נעשה, מתי ועל ידי מי. "שיתפתי את המחקר שלי בישיבת התכנון. בדוח הסופי הממצאים הופיעו בלי השם שלי" הוא תיאור. "היא לקחה קרדיט על העבודה שלי" הוא פרשנות. הכתיבה עוזרת להפריד בין האירוע לבין הסיפור שסיפרתם לעצמכם עליו, שלרוב קשה יותר מהעובדות.
- זהו את הציפייה. שאלו מה ציפיתם שיקרה ומאיפה הגיעה הציפייה הזו. האם קיוויתם למשהו, כמו הכרה או תמיכה? או שהאמנתם שהצד השני התחייב לכך? תסכולים מקצועיים רבים נובעים מציפיות שהיו מובנות מאליהן לאדם אחד ולא שותפו עם האחר. היו כנים לגבי הציפייה גם אם היא נראית קטנה, או אם אתם מרגישים שלא היה לכם מקום לצפות לכך. "ציפיתי שיודו לי" היא ציפייה לגיטימית שכדאי לזהות.
- בדקו מה סוכם. האם הציפייה סוכמה במפורש או שהונחה מראש? חפשו ראיות: מייל, שיחה, תוכנית כתובה, נורמה ברורה בצוות או בקהילה. אם סוכם ולא קוים, יש לכם בסיס להעלות זאת ישירות. אם הדבר רק הונח, ייתכן שהצד השני לא ידע. השלב הזה משנה לא פעם את התחושה. ההבנה שהציפייה לא שותפה יכולה להפוך טינה לאכזבה, וקל יותר להתקדם ממנה.
- הגדירו את ההשפעה. שקלו איזו השפעה הייתה לאירוע עליכם או על העבודה שלכם. האם נפגעו החשיפה שלכם, עומס העבודה, מועד הגשה או האמון באדם? הגדרת ההשפעה עוזרת להחליט אם שווה להעלות את הנושא, ומבהירה כל שיחה שתתקיים. השפעה קטנה אולי לא תצדיק שיחה בכלל. השפעה משמעותית, במיוחד כזו שצפויה לחזור, תצדיק אותה בדרך כלל.
- נסחו בקשה ברורה. החליטו מה אתם רוצים שיקרה מכאן והלאה, ובקשו זאת ישירות אם כדאי להעלות את הנושא. בקשה ברורה ממוקדת בעתיד: "כשאתה כולל את הניתוח שלי בדוחות, תוכל להוסיף את שמי?" או "בפעם הבאה, נוכל להסכים בהתחלה מי אחראי על כל חלק?" אם הציפייה הייתה רק תקווה, הבקשה עשויה להיות כלפי עצמכם: לומר בבירור ציפיות דומות בעתיד.
דוגמה מעובדת
דוגמה בדיונית
האנשים והפרטים בדויים ונועדו להמחיש גישה. אין כאן דיווח על תוצאות.
רפאל הכיר עמיתה, ג׳ואנה, ללקוח פוטנציאלי, וציפה שתעדכן אותו איך הלך. כעבור שבועות שמע ממישהו אחר שהעבודה יצאה לדרך. הוא חש טינה.
בתיאור האירוע הוא כתב: "הכרתי את ג׳ואנה ללקוח במרץ. מאז לא שמעתי ממנה." הציפייה שלו הייתה שהיא תעדכן אותו. כשבדק מה סוכם, הבין שמעולם לא ביקש זאת ממנה. הוא פשוט הניח שזה נוהג מקובל. ההשפעה הייתה קטנה: הוא הרגיש שמתעלמים ממנו, אבל שום דבר בעבודתו לא נפגע.
רפאל החליט שהתסכול הוא אכזבה ולא הפרה של הסכם. הוא שלח לג׳ואנה הודעה ידידותית ובה כתב שהוא שמח שההיכרות הניבה עבודה, ושישמח לשמוע איך הדברים מתקדמים. היא השיבה בחום, התנצלה שלא עדכנה ושיתפה אותו בהתקדמות הפרויקט. בהיכרויות עתידיות החליט לומר כבר בהתחלה: "אשמח לשמוע איך זה הולך."
כלי נלווה: דף התבוננות בציפיות
מה קרה (עובדות בלבד): ________
מה ציפיתי שיקרה: ________
מאיפה הגיעה הציפייה: ________
האם זה סוכם? ☐ סוכם במפורש ☐ הונח מראש ☐ לא בטוח/ה ראיות: ________
ההשפעה עליי או על העבודה שלי: ________
זה מרגיש כמו: ☐ אכזבה מתקווה ☐ דאגה מהפרת הסכם
הבקשה שלי, אם יש: ________
אל מי: ☐ הצד השני ☐ אליי, לקראת הסכמות עתידיות
גבולות
- יש מצבים, כמו לקיחת קרדיט שחוזרת על עצמה או יחס לא הוגן, שהם סוגיות במקום העבודה וזקוקים ליותר מהתבוננות אישית. שקלו להעלות אותם בערוצים המתאימים.
- אל תניחו כוונה רעה כשציפייה לא שותפה.
- אפשר לבחור לא להעלות אכזבה קטנה. להרפות היא החלטה לגיטימית.
פעולה לחבר/ה
עברו על שיחה מתסכלת אחת והבחינו בין תקווה לבין התחייבות מפורשת. כתבו זו לצד זו את התקווה ואת ההתחייבות, ובדקו אם הצד השני הכיר אחת מהן.
שאלה לדיון
איזו ציפייה למדתם לומר בקול בתחילת עבודה משותפת עם מישהו?
